למה כל שיעור קבלה יומי הוא כמו כנס?

הכול תלוי בכמה אנחנו מתייחסים לכך ברצינות וגורמים לדבר הזה שיקרה. אין הבדל, כל שיעור זה כמו כנס, בפרט שבשיעור שלנו מתחברים אלפים, יותר ממה שיכולים להיכנס באולם הגדול שאנחנו עושים בו כנסים. בשיעור הקבלה היומי, אפילו עכשיו, יש לך גברים ונשים במספר יותר גדול מהכנס. 

אני מאחל לך לקום לפני השיעור במצב שאתה לגמרי לגמרי שבור, ואין לך שום אפשרות לעורר אפילו שריר מהגוף, מהרצון לקבל, מהרצון להשפיע. אתה רוצה להתעורר לשיעור, ושיעור נקרא שיעור מלשון מידה, המידה שאנחנו מתקרבים זה לזה ולבורא. שיעור הוא עוד מידה ועוד חלק עד שאנחנו מחברים את עצמנו וכך מתקדמים. 

אני קם לפני השיעור ולא יודע, לא מבין, לא מרגיש, לא מסוגל להפעיל את עצמי. וזה הפך להיות במשך השנים לתהליך קבוע, כי אני מתחיל אחר כך להרגיש. למדתי מכך שדווקא ההתעוררות הזאת, ההתאוששות הזאת, בשבילי היא דווקא העיקר. כמה הבורא יכול להקים גופים מתים, זו ממש תחיית המתים שיום יום אנחנו כך עושים על עצמנו וכך מתעוררים. אתה צריך לא לחכות שזה יקרה, אלא לצפות שזה יקרה. וכך ממש, עד שאתה מגיע לשיעור אתה חייב כבר להיות בשיא ההתרוממות וההתפעלות.

חזרה